נכנסתי באיחור קל לאולם ע"ש ירון ירושלמי בסוזן דלל למכירה פומבית של צילומים, שמטרתה לגייס כסף לרקדנים ולכוראוגרפים צעירים. הארוע נקרא פוטודאנס והוא נערך במסגרת 20 שנה למרכז סוזן דלל. הצילומים חלקם של אמנים מוכרים יותר וחלקם מוכרים פחות, אשר צילמו רקדנים וכוריאוגרפים. את התערוכה המקדימה אצרה הדס מאור ואת הארוע יזמה רות ברק. את התערוכה לא ראיתי, כי ישר נכנסתי למכירה. אבל קיבלתי קטלוג מושקע ובו כל הצילומים ומחירם המשוער. את המכירה ערך סימון דה פורי, מבית המכירות המפורסם פיליפס דה פורי וקומפני. שמנא וסלתא ישבו באולם התיאטרון וצפו במצגת מרשימה שנעשתה לכבוד חגיגות ה20 של מרכז סוזן דלל, אח"כ נאום ועוד אחד, ותודות, ואז עלה מסייה סימון דה פורי, והמופע החל.

גילוי נאות: הכותב הינו צופה אדוק של Cash In The Attic בבי.בי.סי פריים ועל כן מחשיב עצמו כמי שיודע להעריך מכירה פומבית טובה.

סימון דה פורי עלה לבמה. בפתח דבריו הסביר שהוא שכח את כלי העבודה היחיד שיש לכרוז בית מכירות – הפטיש; על כן ישתמש בכפית באדיבות חדר האוכל של מלון הילטון. כך החלה המכירה באווירה קומית ונמשכה לאווירה משחקית. כמו מורה בכיתה א' המבקשת מהתלמידים הביישנים למנות מילים המתחילות באות אל"ף: הראשון, בעל התעוזה, אומר אבא. השני, כבר קל לו יותר, "אמא" הוא צועק. אחריו נשמעת המילה "אבטיח", אחר כך "עגלה" (זה האשכנזי שלא מבדיל בין עי"ן לאל"ף). וכן הלאה עד שמגיעים למילים מסובכות כמו "או-טו-בוס" ו"אנ-צי-קלו-פד-יה", והקהל בקרשנדו. וכך גם דה-פורי, שיודע להעמיק את קולו ולתת לו גוון דרמטי ככל שנוקפים ועולים סכומי הדולרים. רק מה, שמדובר בסכומים מגוחכים ביחס למכירה פומבית של אמנות, ועוד כזו שמטרתה לגייס כספים למרכז סוזן דלל. איך ייתכן שמורמת יד ענודת רולקס, ומעלה את הסכום בחמישים דולר בלבד? ככה שמנא וסלתא עושות רושם אחת על השניה? בשלב מסויים נאלץ דה-פורי לרדת אחורה במחיר במקום לעלות. על צילום אחד הוא אף הציע מכספו הצעה רק כדי להעלות את האקשן בעולם. יד מורמת, וגיחוכים קלים נשמעים סביבה, כמו ילד ששמע מילה גסה בפומבי. האם ככה מתנהג העשירון העליון בקרב אמנות כאשר הוא מנסה להרשים את חבריו? למה זה היה מביך עבורם? למה היה נראה שאף אחד לא לוקח ברצינות את החוויה שמספקת המכירה הפומבית?

אז רוב העבודות נמכרו מתחת למחיר המשוער, למרות המחירים היו נמוכים מלכתחילה. דה-פורי כל הזמן אמר שהמחירים נמוכים ביותר, כמו כל איש מכירות, רק שהפעם זה היה אמת לאמיתה. לעומת זאת הסופרלטיבים שבהם נקט לתאור העבודות כמו:Outstanding, Brilliant, Unique היו נפלאים. הוא הגה את המילים באינטונאציה כה מדוייקת שאפשר היה להאמין לו לרגע שהוא מאמין בכך. הוא פשוט פרפורמר ראשון במעלה. הופעה כל כך טובה כבר מזמן לא ראיתי, דיוק במשחק, מצחיק ושנון, זז על הבמה בתנועות מדודות ומדויקות. שולט שליטה מלאה בקולו. יורד לקהל ומשלהבו, ולסיכום דופק בכפית על דוכן הנואמים או קלסר או מה שבנמצא כדי להכריז על מכירה שהתבצעה.

בערב למחרת, בקוקטייל הvip של artlv  בבית ST-Art של סרג' תירוש ביפו, פגשתי את סימון דה פורי ושוחחתי עמו על המכירה מאמש. המצב, כך הוא הסביר, שבו הקהל יושב מול הכרוז בשיפוע כמו בתיאטרון הוא שתרם למשחקיות של הערב. החמאתי לו רבות על ההופעה המצויינת שלו. אין על פאסון צרפתי מהול בבריזה יפואית, השיק של מרי שק.

מודעות פרסומת