לגמתי גביע קווה שלישי במסיבה הפרטית של הArtlv אצל סרג' תירוש וניגש אלי א.,  אחד האמנים המציגים בוילה היפואית, ונתן לי פיתקת זירוקס. בפיתקה היה כתוב על תערוכה הנקראת Kindred times & Future goodbyes תערוכה בבניין נטוש שמיקומו יפורסם באינטרנט בתאריך ושעה נקובים. בתערוכה יציגו אמני הרחוב -Foma♥, Klone, know hope, susej כמה מסקרן.

kindredtimes.blogspot.com

בדר"כ אמנות רחוב לא מעניינת אותי, מודה. אבל במקרה של האמנים הנ"ל, אני דווקא מסוקרן. הם חדרו בצורה מוצלחת לשוק האמנות הממסדי ועבודותיהם נסחרות במחירים לא רעים בכלל, על ידי צבע טרי, מכירות פומביות, גלריות וסרג' תירוש. ככל הנראה בעיקר בגלל אחד המכונה בנקסי. אם אמני הרחוב הישראלי הממוסדים מחליטים לחזור לטריטוריית הסקווטינג – אני מסוקרן. הרי זו בדיוק התערוכה המיועדת לאוצרים ואספנים, חזרה לרומנטיקה של החתרנות והקרימינליות, ביניין נטוש, חשאיות וכיוצ"ב. הם גם ציינו שיש להגיע בנעליים נוחות.

אז הלכתי לראות את הדימויים האיקונים של האמנים הנ"ל בהתרחשות קצת שונה: תערוכה מחתרתית.

באתי בכפכפים והיה לי דווקא נוח מאד, אפילו לא נכנס לי חול. הבניין עצמו אכן נטוש, וממש אינו ראוי למגורים. מדובר בבניין המיועד להריסה שכל שנותר ממנו זה הקירות החיצוניים. נכנסים דרך חור בקיר, ולפתע מתגלה התערוכה בכל הדרה. ממש עלי באבא. האמנים מלאו את הקירות בעבודות, ציירו על הקירות, כתבו, הקימו אינסטליישנס, ממש תערוכה "על אמת" בחלל יפיפה. מדובר בחבורה שאינה נטולת כשרון, ומכירים את האסתטיקה והעקרונות של תרבות האורבן. הם אף השתמשו בכמה חוקים הלקוחים מהאמנות הפלסטית, הם השתמשו בחלל עצמו כחלק מהעבודה ו"הפעילו" את החלל. לדוגמא: דגל ארצות הברית שצוייר על קירון מתפורר, שפירוריו פוזרו סביב. אולי האמן רצה לומר משהו על שברו של החלום האמריקאי? חוטי חשמל שולבו בתוך יד של דמות אחרת, ועוד כהנה וכהנה. ברור שעל דבר כזה באמנות פלסטית היו אמרים "כמה בנאלי". אבל באמנות רחוב זה תמיד עובר, כי באמנות רחוב תמיד המסר ברור ונהיר להבנה. בקיצור, כל טוב הארץ. כל מה שחיפשתם באמנות רחוב ובאמנות פלסטית במקום אחד. עשוי היטב, מושקע ואסתטי. אחת התערוכות הטובות המצויות בעיר בכלל, ובחודש האמנות בפרט.

אממה,  אין טיפת ביקורת עצמית או מודעות למצב עליו הם נקלעו. הם יצרו לעצמם בועה הנמצאת בין אמנות רחוב לאמנות פלסטית, ולמעשה היא לא זה ולא זה. אפשר היה לשכלל את זה, ואולי זה עוד יקרה בעתיד, וליצור דבר מה חדש. כרגע זה פשוט מנסה להיות גם וגם. התוצר יפה ואפקטיבי, אבל כמו כל בועה הוא ריק מבפנים. וזה לא משנה אם הם בועה בשמפניה של מרי שק או בועה בפחית בירה של 3 ב10.  כמו הרבה מהאמנות שאנחנו רואים בגלריות ובמוזיאונים, גם התערוכה הזו תצטלם מעולה למגזין. זה יראה נהדר מעל דפי הכרומו של מגזין כמו programma.

עבורי התופעה מעניינת הרבה יותר ממה שיש לאמנים עצמם להציע. זוהי נקודת ציון חשובה עבור אמני הרחוב הממוסדים הללו. הם עושים בדיוק מה שמצופה מהם. כלומר, ניתן לחזות מה הם יעשו ומכאן שהם כבר יצרו חוקיות לעצמם. חוקיות הכוללת שפה, ממשק, אופני תצוגה, תוכן ואג'נדה בחיתוליה. וחשוב להבדיל בין התופעה, שניתן לראותה רק ממבט חיצוני לבין המקום שמתוכו האמנים הללו יוצרים. אם הם היו מודעים לתופעה שלהם, התופעה לא היתה מתקיימת. אין לי ספק שמעורבת בזה גם הרבה תמימות. בזמן שמארגני artlv עושים סיורי אופניים בעזה דרך רחובות תל אביב תחת הגדרה של אמנות, תמימות תחת הגדרה של אמנות מועדפת עלי הרבה יותר.

מודעות פרסומת