צפיתי אמש, כמדי שבוע, בסדרה האהובה עלי – האוס. הפעם הגיע אל הד"ר מקרה של אמן הסובל מהזיות. כמיטב המסורת, האמן חי בלופט מדהים ומצייר לפרנסתו וכמובן נשוי לכוסית על. אממה, הוא מצייר דבר אחד ורואה דבר אחר. הוא חושב שהוא מצייר פורטרטים קסומים כשלמעשה יוצא לו משהו בין פרנסיס בייקון לפיקאסו. דבר שאינו יעלה על הדעת, לפחות לא על דעתם של כותבי הסדרה. כמובן שאמן צורך סמים וחי חיי הוללות, ולכן הצייר נראה כמו שחקן פוטבול.  הצייר לא מוכר אף ציור כבר שלוש שנים והוא משקר לזוגתו, כי הוא מאמין שהיא תעזוב אותו אם תדע שהוא אמן כושל. האילוזיה האמנותית שלו דואגת לסיפוקו המיני, והוא מעדיף למות לפני שהוא יאבד את זה. פרק שלם נסוב על זוגיות, אמנות ואמינות.

מוקדם יותר באותו הערב ביקרתי בביתם של זוג האמנים ליטל דותן ואייל פרי. האמנים חיים בסביבה, שלה הם קוראים "בית הזכוכית". סביבה, כי אין שום דרך אחרת להגדיר את המקום הזה. מדובר בדירה מאד יפה עם רצפת פרקט ישנה ברחוב השומר, אוף נחלת בינימין. הדירה היא ישות עצמאית המכילה בתוכה: חלל תצוגה, חלל מגורים, שרותים, מחסן, חלל עבודה, חלל תוכנית רזידנסי הפועלת במקום, וסוג של מעבדה. כל חלל יכול לשמש לכל אחת מהמטרות שצויינו והכל מעורב בהכל. משיחה עם בני הזוג הוברר לי שהם חיים את הפרוייקט האמנותי בו אני נמצא, והינו פרוייקט מתמשך. ברור שאין שום חיץ בין פרטי לציבורי, בין חיים לאמנות. תחומי הפרקטיקה שלהם נוגעים בעיקר בצילום, וידאו, מיצג, תיעוד והמון אמנות קונספטואלית.

לפרטים:http://www.perry-dotan.com

לא הכרתי את הפרוייקט עד לאחרונה, ומסיבה מאד פשוטה: אני סולד מאמנות המיצג, קשה לי פיזית עם אמנים טוטאליים ובעיקר אני מרגיש נבוך עבורם. הפעם זה היה שונה עבורי. דותן ופרי היו מאד נחמדים ומכניסי אורחים והיתה תחושה שהם חיים בנוח עם הבחירה שלהם. אין שום הפרדה בין משק הבית, הזוגיות וחיי היומיום שלהם לבין האמנות שלהם, שנוצרת, נהגת, מתרחשת, נחוות 24/7. אני חושב שכל אמן יכול להעיד על עצמו, שגם אצלו אין חלוקה בין שעות עבודה לשעות פנאי. אמן, גם כשהוא ישוב בקולנוע הוא "עובד", גם כשהוא עומד בתור בביטוח לאומי הוא יכול להיות בתהליך יצירתי כזה או אחר. עם זאת, רוב האמנים לא הפכו את החיים שלהם לפרוייקט אמנותי ובטח לא חיים בתוכו. כמובן שיש יוצאים מן הכלל, כמו און קאוורה, שוויטרס, בויס ועוד. בכל העבודות שאני ראיתי מופיעה ליטל דותן ואילו אייל פרי אינו נוכח בגופו. אבל אין ספק שמדובר בעבודה זוגית שמערבת את שניהם. ראוי לציין שברוב העבודות דותן עירומה וישנו עיסוק בולט בגוף, בנשיות ובמין. אין ספק שהם מותחים את הגבולות של עצמם מדי עבודה ובודקים עד כמה רחוק ניתן להגיע. לעבודות יש ארומה חזקה של אמונה באמנות ותום מקסים. חווית האורח בבית הזכוכית היא מאד חזקה, אם כי קל ליפול לציניות לגביה. המופע של דותן ופרי באמנות מסקרן אותי מאד: הם הצליחו ליצור מצב בו האמנות מגוננת עליהם ושומרת עליהם מפני כל מיני סערות. האמנות היא, עבורם, חממה נעימה. האמנות היא אולי התירוץ האולטימטיבי לכל הלך רוח, גחמה או שיגיון.

קינגה דוניקובסקה, האמנית המתארחת בתוכנית הרזידנסי, מציגה במקום כמה עבודות שיצרה במהלך שהותה. בעיקר מעניין העיסוק שלה בניקיון והניסיון שלה לבדוק בכמה אופני פעולה את המצב ההתחלתי, או הסופי, של הנקי. ההתייחסות שלה למצב הבית הנקי, או האילוזיה של הנקי בולטת במיוחד בהצבה שלה בחצר הבית. היא נקתה את החצר האחורית, שנראת כמו הריסות של ביניין שניצב שם בעבר והפכה את החצר לתפנים של בית מודרני בעל עיצוב מינימלסטי. הצפיה בפרוייקט היא דרך המרפסת של המטבח שבבית הזכוכית.

כרגע בית הזכוכית משלב את אוסף האמנות של דותן ופרי, עבודות, מיצבים ומיצגים של דותן ופרי ואת עבודותיה של דוניקובסקה. בנוסף יש להם אוסף קטן של דמויות וניירות המתארים סצנות מיניות בעיקר של אמנות עממית מהמזרח הרחוק והקרוב. אין ספק שהאוירה מאד פלרטטנית ויצרנית בבית הזכוכית.

מודעות פרסומת