נדהמתי לראות את חזיתה הנוצצת של גלריה עינגע במתחם גן החשמל האפרורי. תערוכתו של שיבץ כהן המוצגת במקום הצליחה ליצור אוירה מאד מיוחדת בגלריה ובסביבתה. כהן ידוע ביכולת שלו להכתיב אוירה בחלל בו הוא מציג, לדוגמא: עבודתו בגלריה זומר שם הציב לוחות פרספקס ורודים. שיבץ חיפה את חלון הראוה של הגלריה, מצדו החיצוני והפנימי, בלוחות פליז המעניקים לגלריה מראה חוצני, מאד מצועצע ומאד אטרקטיוי. החיפוי מעניק אור אחר לפנים הגלריה ויוצר משהו, רק משהו השונה באופיו ובטמפרטורה מחיפוי פליז שמצוי בברים או חדרי שירותים. לחיפוי יש נראות תפאורתית ואפילו חובבנית שקסמה לי עד מאד, בעיקר בגלל הניטים הכסופים שלא הוסתרו. החיפוי אינו משדר את הדיוק וההיי-טקיות החומרית שמשדרות עבודות כמו של צבי גולדשטיין או רינהרד מוכה.

משנכנסתי לגלריה הופתעתי קצת לגלות עבודות קטנות ומאד אישיות. בגלריה מוצגים דיפטיכים של עבודות מאד חומריות העשויות משכבות של שמן וגרפיט על ניירות על עץ, שאינן מחקות שום חומריות אחרת, לא יוצרות דימוי כלשהו, הם אובייקטים על הקיר שפשוט מעניקים fill מסויים המורגש במעמד מול העבודה. הדבר הראשון שראיתי כשהתקרבתי לעבודות היה צל של הראש הענק שלי מסתיר את העבודה. כנראה שילוב של הגובה שלי והתאורה המוזרה בגלריה. כך שאולי לא זכיתי להנות מהאפקט במלואו. האפקט שכנרה היה נדרש הוא השתקפותי בתוך העבודות. מהלך המוכר מעבודות קודמות של כהן. ליד העבודות הוצגו גם צילומים של מראות ישנות, כאלה שהציפוי הכסוף שלהם מלמטה התחיל להשחיר ולהתפורר.  כמה לא רגיל שאמן חושף ככה את מקורות העבודה שלו. כמה כן וענו מצדו של האמן. גם שני ניירות קטנים ששופשפו בגרפיט הוצגו בתוך מסגרות אטומות בזכוכית.

החיפוש אחר השתקפות הצופה בתוך עבודת האמן, משעמם בעייני ולכן עדיף שלא אתייחס לכך. רק אגיד שלזכוכית ולהשתקפות בכלל יש אפקט כל כך חזק מעצם תכונת ההשתקפות, שאני לא מבין מאיזה כוכב נחתו האמנים שחושבים שיש להם משהו לעשות עם זה או להגיד על זה משהו.

למרות העבודות המאד אפקטיביות של כהן, ולמרות החיבור המפתיע, אני לא יכול לומר שהתערוכה נחרטה לי בתודעה כתערוכה טובה, כזו ש"עובדת". אני חושב שהסיבה לכך טמונה באסתטיקה שכהן מנסה לייצר, או יותר נכון, חוסר האסתטיקה. העבודות לא מצליחות ליצור שפה ויזואלית איכותית שתעמוד בסטנדרט של האיכות הטקטילית שייצר כהן. ישנו איזה חוסר איזון בעבודות, שודאי יכול להתקיים בעבודות כבודדות, אבל כתערוכה זה פשוט לא קוהרנטי מספיק.

בעיה נוספת שעולה בתערוכה היא תחושת מאמץ סרק של מגלומניה. הטקסט למשל מודפס במימדי ענק של עמוד חדשות של יום שישי, כאשר בצידו האחד ישנו צילום של לוח פליז, ובצידו השני מופיעים בענק הטקסט וכותרת התערוכה ושמו של האמן. גם העבודות עצמן דורשות תשומת לב לא מבוטלת, אבל זה הגיוני לעבודות בגלריה.

הטקסט הנלווה מבלבל קצת, עמוס המטאפורות, של ד"ר קציעה עלון. לצערי אין לי מושג על מה היא מדברת בטקסט. לא הרגשתי רטט במעלה גבי כתוצאה מהתאבכות זיעתו של כהן. מה לעשות? כזה אני, לא רגיש לאירוטיקה מוחנקת של נחשים הבולעים את זנבם. מודה: טקסטים מטאפוריים על אמנות שהיא אולי הדבר הכי אנטי מטאפורי שראיתי לאחרונה מעלים לי את לחץ הדם. היה לי נעים לשהות במחיצת עבודותיו של שיבץ כהן. בסופו של דבר, מזל שקראתי את הטקסט רק בבית.

לוח פליז

www.inga-gallery.com

מודעות פרסומת