אנ'לא מבקר אמנות, אנ'לא חייב לאף אחד שום דבר ואף אחד לא משלם לי כדי לכתוב. הפוליטיקות של שדה האמנות מצ'עממות לי את התצורה. לא חופר לאף אחד ואנ'לא חש את עצמי. בקיצור אני סתם מוציא את הגיגי ברשת לגבי אמנות ושדה האמנות הישראלי. הבלוג בעילום שם כי ככה נוח לי יותר. כל הנאמר בבלוג הוא דעתי האישית ברגע כתיבת הפוסט, ואין לקחת את הנאמר בו ברצינות יתרה. אני רק מציין את המובן מאליו לטובת אלו הנוטים להעלב בקלות מבלוגרים.
מי שרוצה, מוזמן לפתוח בלוג משלו זה יותר זול מטיפול.
תשאירו תגובות בבקשה, במיוחד תגובות נאצה
14 תגובות
Comments feed for this article
24 בספטמבר 2009 בשעה 21:58
פרודו
נהנתי מאוד לקרוא. נראה שהולך להיות מעניין
בייחוד עם הניצנים שבוקעים מהסדקים בתגובות הראשונות
מי יתן ויהיו לך הרבה טרולים, דיונים סוערים, דם, יזע, דמעות ואולי אפילו סקס, מי יודע. האמנות (ובייחוד הכתיבה עליה) נראית קצת פריג'ידית בזמן האחרון וכנראה צריכה איזו דפיקה הגונה
24 בספטמבר 2009 בשעה 22:16
shaiyeazkelli
איזה ילד רע ;)
24 בספטמבר 2009 בשעה 22:56
דוד
הביטוי המהווה את שם הבלוג שלך מופיע הרבה באינטרנט, אך לא הצלחתי להבין את משמעותו. האם הכוונה למסחור האומנות?
25 בספטמבר 2009 בשעה 1:41
capital F
הכוונה ל-Fart משחק מילים שכזה :)
24 בספטמבר 2009 בשעה 23:50
צחי בוחבוט
אני לא מבין מה אתם רוצים?
עד שמישהו מצליח להעיר קצת את העניינים
וכותב בשנינה כמעט יום יום על אירועי השעה בעולמנו הדל
אני תומך נלהב!
25 בספטמבר 2009 בשעה 16:19
זולו
אממ… תמיד שמישהו מגיב בצורה כזו אני חושד שהוא קרוב משפחה. נלהב. מדי.
25 בספטמבר 2009 בשעה 2:12
shaiyeazkelli
אני בעד חירות
אני בעד שיקירי כותב הבלוג ימשיך לכתוב ויגרוף תגובות כמו שצריך כשיש בלוג
אני בעד חירויות ובעד בלוגים באופן עקרוני
ושייכתב מה שבזין ומה שמתחשק. זה נהדר. זה אינטרנט. זה פנטסטי.
אני בעד גם תגובות גולמיות, פרועות, כמו "וואט דה פאק" ו"אני אעשה מה שבא לי, וכל זה. באמת שאני בעד. זה פאנק. זה תוסס
אני פשוט גם בעד לא לשלוח אנשים אל מותם, באופן ישיר ומילולי או באופן עקיף.
אבל בסך הכול אני בעד.
25 בספטמבר 2009 בשעה 2:22
capital F
למה להיות מורבידים?
אם מישהו מתייסר, אני מאחל לו שיסוריו יחדלו,ומי אם לא הall mighty יכול לעזור?
אני מצפה מאוהבי יחס דומה.
נ.ב.
אולי זה ניסוח הלוקה בגסות רוח, אבל ודאי שאיני מאחל מוות לאף אחד.
25 בספטמבר 2009 בשעה 10:25
דרורה וייצמן
לעזאזל (נאצה כבקשתך), לא לשלוח כזה חומר קריאה בבוקר שישי, הלכה ואיננה קדירת השבת, ואוטוטו צריך להפגין נוכחות בפתיחה בצוק.
25 בספטמבר 2009 בשעה 11:30
לשי
מה, אתה כותב חמשירים?
25 בספטמבר 2009 בשעה 19:50
יעל
שלום
כתיבה משובחת. מזכירה את הכתיבה של שמעון ויצמן בספרו החדש
מלון חיים – בסיס לרומן. אחלה ספר על להקת הנח"ל.
http://orenamram.co.il/forums/index.php?showtopic=1489&st=0&p=28502&#entry28502
שווה הצצה בהמלצה
26 בספטמבר 2009 בשעה 0:05
Dana
עוד אחד שמתנשא. אני לא מבינה למה אתה חושב שאתה יותר טוב ממבקרי האומנות בארץ. אתה בדיוק כמותם. זה שאתה משתמש בכאילו שפת רחוב לא הופכת אותך לעממיקו.
שי, כל הכבוד לך. יישר כוחך. חשוב שאנשים ישמרו על קצת הגינות באינטרנט.
26 בספטמבר 2009 בשעה 0:48
shaiyeazkelli
תודה דנה :)
29 בספטמבר 2009 בשעה 1:46
ירונימוס
שחרר חרצובות לשונך ולהבות מקלדתך. אני מאוד נהנה מהבלוג שלך. אני חושב שקשה להיות כנה כאשר אתה אנונימי. יש יותר מידי משקל לכל מילה, צריך לשקול כל משפט בשביל לא להעליב משהו. יש משהו בבלוג הזה, שגם כאשר המונולוג בו הוא על הצד הקליל והשחצני, יש בו אמת שאפשר לומר רק ככה. בדיוק בגלל הפוליטיקות של עולם האמנות המקומי, יש מקום לביקורת מושחזת מתובלת בקלילות, שאינה כבדה כמו הרבה מהטקסטים לתערוכות.
אפשר בהחלט לדבר על אמנות בלי לירוק המון מילים לועזיות ושמות אומנים שרק הגלריסטית מכירה. יש מקום לדיאלוג צעיר (בתגובות, אני מניח).
הייתי באמת נמנע מלשלוח אנשים למותם. אפילו פרסומאים.