הזמנתי קפוצ'ינו בטייק-אווי בשדרות רוטשילד כמו תל אביבי טוב בדרכי לביתן הלנה רובינשטיין לראות את התערוכה "עץ/משפחה" המוצגת שם כעת. חלקכם ודאי זוכרים שכבר הייתי בפתיחה, אך מכיון שמוצגת שם תערוכה טובה, החלטתי לשוב ולראות אותה. מבין כל תערוכות artlv ותערוכות קבוצתיות אחרות, דווקא תערוכת הרכישות של עוזי צוקר&רבקה סקר למוזיאון תל אביב נשתמרה בזיכרוני כתערוכה מוצלחת במיוחד עם אוסף עבודות מעולות. במיוחד זכורה לי האצירה האלגנטית והמאופקת של אלן גינתון, המאפשרת מרחב נשימה וקיום אמיתי לעבודות המוצגות שם, נראת לי כדבר המרענן ביותר בשלהי קיץ 2009. שלא תבינו לא נכון, יש לי המון הסתייגויות מאצירתה של גינתון בדרך כלל, אך הפעם היא התעלתה על כולנה.

העבודה המוצלחת ביותר בתערוכה, לעניות דעתי, היא עבודתו של נחום טבת: "שאלה חמש", 2000-3. באמת קל לאהוב את העבודה הזו, היא מאד אסתטית, רהוטה ומלאת הפתעות. אין סוף לנקודות המבט וליחסים בין האובייקטים ברפרטואר של טבת, אך זו הפעם הראשונה שעלתה בי המחשבה על רומנטיות נוסח המאה ה-19 הגלומה בעבודה זו. טבת לוקח את טקטיקת "הסתיר טפח, גילה טפחיים" למדרגה חדשה, הוא מטמין הפתעות בצורת גימור העץ, הצבע, צורת ההנחה והקומפוזיציה, שמצליחות לעצור הכל ולהתמקד בהן. כמו אירוטיקה עדינה, אך גם מאד פתיינית שמושכת את העין ללב הפועם של העבודה. נקודות המבט המשתנות והגילויים הם שיקוף די מדיוק של הנוף התל אביבי סביב שדרות רוטשילד. היופי של המחוות הקטנות מוסתר ומוחבא היטב בתוך מערך סדור של אלמנטים החוזרים על עצמם. פנינים ארכיטקטוניות מבצבצות בין חורבות וטעם רע במיוחד. אך כדי ליצור את הרגעים הנוגים הללו, צריך את המסביב הדל. בדיוק כמו בתל אביב.

בערך באמצע השדרה, בבינין החדש של הבנק הבינלאומי מוצבת עבודה נוספת של טבת: הדובה. מתוך הקיר הפונה לרחוב שד"ל יוצאת ההצבה של הדובה באלגנטיות ובהשתלבות מרהיבה עם הבינין החדש. שגם הוא, אגב, משתלב בצורה מרהיבה בפאזל האורבני הייחודי של שדרות רוטשילד. בפעם הראשונה שראתי את העבודה, בשעת לילה, חשבתי שהעבודה מאד יפה ומתאימה לאופי הבינין ולשילוב של הישן בחדש. כיון שישנם אלמנטים צורניים שהם בפרוש נוסטלגיים המרכיבים הצעות צורניות חדשות. בפעם השניה שראתי את העבודה עלה לי חיוך קטן. העבודה הזו חוגגת את חוסר הפונקציונליות שלה. זה נראה כל כך מסובך לתלות את העבודה ונראה כי הושקע מאמץ רב כדי לעשות כן, בעוד העבודה עצמה חסרת כל מטרה מובהקת וכל כך אורירית שהיא כמעט הופכת להיות חלק מהבינין. זה העקרון של קישוט בעצם, והיא קישוט נהדר לבינין הבנק ולהצגת יכולתו ועוצמתו. האירוני שבדבר הוא הבחירה להציג עבודה של הגביר של עיירת האמנות הישראלית. לי זה מאד ברור שצריך להציג עבודה של נחום טבת בלובי של בנק תל אביבי, בניגוד לחלל תצוגה מסורתי. זה פשוט המקום הכי טבעי לה בעולם. לשם השוואה, הלובי של בנק לאומי מפוצץ בעבודות מביכות שנרכשו במשך השנים בתערוכות הסודיות של הבנק, והלובי של דיסקונט מציג רכישות מובחרות מהאוסף המפואר של הבנק ללא כל אצירה מיוחדת. זו אחת הפעמים הבודדות שישנה התאמה מדויקת בין עבודה למרחב בו היא נמצאת (עוד ראוי לציין בהקשר זה את עבודתו של גבי קלזמר בשדרות בן גוריון). אין ספק ששדרות רוטשילד הן ממלכתו של האמן הקיבוצניק שמבין את תל אביב הכי טוב: כמו עיירה יהודית ממרכז אירופה של המאה ה-19. "לו הייתי רוטשילד, הייתי קונה עבודה של נחום טבת" שר טוביה דער מילכיקער.

נחום טבת און-ליין: www.tevet.net

ראיון עם טבת:http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1023,209,37336,.aspx

קבר הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד - הנדיב הידוע

קבר הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד - הנדיב הידוע

מודעות פרסומת