ביצה בגרמניה

ביצה בגרמניה

ישבתי לפני כמעט חצי שנה בהרצאה של יהודית סספורטס בבצלאל-ממשיכים והייתי מבולבל לגמרי. לא הבנתי מה קרה לה, דרך הדיבור שלה על אמנות הייתה ניו-אייג'ית לגמרי. היא דיברה במונחים שלא הצלחתי לקשר לעבודות המאד קונקרטיות שלה שהוצגו על המסך. רק בסוף ההרצאה, בדרך הביתה, נפל לי האסימון: ההרצאה הזו היתה הקונטראפונקט המושלם לעבודות שלה. היא דיברה באותו אופן בו מדברות העבודות שלה. אפשר אפילו לומר שסספורטס נתנה פרפורמנס באותו ערב בבצלאל. היא דיברה על צבעים קוסמיים ועל קרחות יער ועל האופן בו שדות מגנטיים עובדים ומניעים את העולם. העיניין הוא שסספורטס לא דיברה באנלוגיה או מטאפורות, היא היתה רצינית וכנה לגמרי. כאילו היא רואה משהו אחר ממה ששאר בני האדם רואים. היה משהו נבואי-משיחי באופן הדיבור הזה. משהו שלאדם נאור ואינטיליגנט קל מאד לזלזל בו במחי יד. אבל מהכרותי את סספורטס, והידיעה שמדובר באחד האנשים הכי אינטיליגנטים ומוכשרים שפגשתי מעודי, לא נחה נפשי לאחר ההרצאה ומאד רציתי לראות תערוכה שלה על מנת שהדברים שהיא דיברה עליהם ינוחו בשלום עם המציאות אותה אני מכיר – המציאות של אמנות ותערוכות. כך שמאד שמחתי כששמעתי על תערוכתה החדשה בגלריית הבית שלה – זומר.

אני חושב שיהודית סספורטס היא אחת האמניות הישראליות הכי חשובות שפועלות כיום וזאת מפני שהיא נוגעת בנושא מאד הימננטי לנו כישראלים: הקשר בין רוח לחומר. איזה ביטוי ויזואלי-חומרי מביא ליישום בצורה הטובה ביותר את החוויה הרוחנית. סספורטס מעבירה בעבודותיה את החוויה הזו, שהיא עוברת עם עצמה, דרך דימויים מהטבע. דימויים שמלכתחילה מכילים בתוכם את עוצמת הנשגב. גם המעבר שלה לגרמניה שינה משהו מהותי בעבודות שלה ובדרך בה היא עובדת. מבחינתי העבודות של סספורטס קשורות בנארטיב היהודי ובחלק מאד ספציפי שלו – מעמד הר סיני. אני תמיד נזכר בארוע המכונן של העם היהודי כשאני רואה עבודות של סספורטס. המונומנטליות של העבודות שלה, והעובדה שהיא היתה מורה מאד חשובה עבורי תורמים לכך רבות. מעבר לכך: במעמד הר סיני היה חיבור מאד ברור בין רוח לחומר, או יותר נכון לא היה הבדל בינהם. כך גם אצל סספורטס, היא משתמשת בחוויות רוחניות, באמצעים רוחניים ובמושגים מופשטים כחומר, כאילו היו מרקר שניתן להשאיר באמצעותו עקבה על נייר או על מרחב. ולעמוד מול עבודה טובה של סספורטס, בעלת יושר ואתיקה ויזואלית, משול בעיני למיני הר סיני.

ואם להתמקד לרגע בתערוכה המוצגת כרגע בגלריה זומר, יצאתי משם בהרגשה מאד מוזרה שגרמה לי שוב לאי נחת להרבה מאד זמן, ורק היום הבנתי מה הבעיה שהיתה לי בתערוכה הזו. סספורטס לוקחת הרבה יותר ממה שהיא נותנת. אולי זה החלל של זומר שקטן עליה בכמה מידות, ואולי אלו רק שאריות של תערוכות אחרות שלמות יותר שסספורטס הציגה לאחרונה. בכל מקרה, סספורטס לוקחת מהטבע דימויים חזקים, לוקחת מהטכנולוגיה ומהסאונד את מה שיש להם להציע ובעזרתם היא יוצרת אוירה שלא נותנת כמעט דבר לצופה ממנה עצמה. הצופה נוכח בחלל ולא ניתנת לו ההזדמנות להיות נוכח בעבודות. העבודות מאד סגורות ולא מאפשרות נתינה מצדה של סספורטס. הכלים המופשטים שבהם משתמשת סספורטס אינם מועברים הלאה לרמת הצופה.

חדר הרישומים מימין לכניסה לגלריה הוא אולי הרגע המספק ביותר בתערוכה. אין ספק שסספורטס היא רשמת מחוננת שמצליחה להביא נגיעה אותנטית לרישום כמעט קלאסי. יש לרישומים הללו עוצמה שלא קשורה לכל הנאמר לעיל, הם פשוט דוגמא מופתית למפגש של קו על נייר שיוצר מתאר עדין ורגיש של מציאות המערבת קונקרטיות, מדיטטיביות וחושניות. הייתי שמח לרישום של סספורטס אצלי בבית, וכנראה גם רבים אחרים היו שמחים לרישום כזה בביתם. מה שעירית זומר הבינה די מהר שיש הרבה שיכולים ומוכנים לשלם סכומים יפים על רישומים אלה.

לידידי יהושוע סימון, ברור מהטקסט שכתבת על התערוכה של סספורטס שעמדת שמוט לסת מול העבודות שלה. אין זה מוצדק לרוץ ולהתחבא במאורה של אפלטון רק בגלל שאתה לא מבין את העבודות של סספורטס. זה פשוט בלתי מתקבל על הדעת לנסות להקנות לעבודותיה פרשות המתבססת על כלים לוגיים-פילוסופיים. זה לא עובד. תנסה לגשת לעבודות שלה בעזרת האינטואיציה החכמה שלך, אני יודע שאתה יכול.

עבודות של סספורטס ניתן לראות ב:

www.sommercontemporaryart.com

www.eigen-art.com

מודעות פרסומת