סעדתי אמש בצפון אברקסס, המיזם הגסטרונומי החדש של איל שני ושחר סגל עם שניים מחברי הטובים, הזוג הכי סקסי של האמנות הישראלית א&צ. אני מוכרח לחלוק איתכם את החויה של האכילה במקום הזה, כיון שהגענו לשם בעקבות המלצה חמה של הbff שלי נ. שסיפרה לי שבחים רבים על המקום. המקום היה מלא ולמזלנו המארחת המבולבלת מצאה לנו שולחן בחוץ. בצפון אברקסס יש אוירה נעימה מאד ומזמינה מאד והשירות היה חינני ויעיל. חלק מהמנות כבר לא היו זמינות בשעת הלילה בה הגענו, ולכן שווה להגיע בשעות סבירות.

עכשיו לאוכל: תחילה הגיעה פוקצ'יה קטנה עם שלולית קרם פרש, פלפלים חריפים וזרעי עגבניות שהייתה מקפיצת לשון. לאחר מכן הגיעה הרוסטביף הכי טוב שטעמתי. פרוסות בקר מלאות טעם, מדממות לכודות בתוך מסגרת שומן שרוף לכדי פריכות. מיד אח"כ הגיעו קלאמרי ממולאים בחתיכות פוקצ'יה שספגה את המיץ שלהם, הקלמארי שחו בתוך פרפום עגבניות ופלפלים חריפים. בשלב זה בקשנו עוד פוקצ'יה לנגב את שאריות הפרפום והמיץ של הבשר. אז הגיעה המנה המפתיעה ביותר, ראש קטן של כרוב סגול אפוי, כמעט שרוף במיצים של עצמו ורוטב עשיר. פשוט לא דומה לשום כרוב שטעמתי בחיים שלי. שתינו שרדונה 2008 של ברבדו מכרמי יוסף שליווה את הסיגריות בצורה מושלמת והרגיע את עקצוצי הלשון משארי הקפסצין. לקינוח הזמנו קראמבל שזיפים מקורמלים שהגיע לוהט ומתוק. הארוחה היתה שילוב טעמים פשוטים ומורכבים בו זמנית.

אין ספק שאפשר לגחך על ההתפייטות של איל שני על המנות שלו והתיאורים שלהם בתפריט. אבל מה אפשר לומר כאשר כל מילה בתפריט אמת. כל תיאור מדוייק להפליא. איך אפשר להשוות רוטב עבניות סטנדרטי או אפילו מוצלח לפרפום עגבניות של שני? זה פשוט לא אותו דבר. ופוקצ'יה עטופה בפלפלים היא בכלל לא פוקצ'יה עם פלפלים. הדיוק הזה של התיאור ביחס למה שמקבלים כאשר טועמים את המנה פשוט מפעים אותי. ראוי שאמנים ילכו לאכול אצל איל שני כדי שיבינו את הקשר הישיר והאינטימי שנוצר בין סועד וטבח. קשר שצפוי שיהיה בין אמן לצופה. קשר שאכן מתקיים כשאמנות עובדת ועומדים מול עבודת אמנות מוצלחת. הרי הקשר הזה בבסיסו מאד פשוט. הטבח הוגה מנה, כאשר הוא מבין את מרכיביה לעומק ואת שיטות הבישול והתיבול הנכונים ביותר למוצרי הגלם, הוא מבשל עוד במוחו ומכונן פלטת טעמים שמטרתה היחידה היא להתקיים בחיכו של הסועד. אפילו המנה המפתיעה- הראש כרוב, שלא ניתן לתאר את טעמה במילים, ברור לחלוטין שיש מנעד של טעמים שמישהו חשב אליו והתכוונן אליו. הלוגיקה של להעביר קונספט מאדם אחד לשני באמצעות חומר, היא בדיוק הלוגיקה שמניעה את האמנות. בעיני שני הוא אמן גאוני שמשתמש בעגבניות, פלמידות, פלפלים וטאבון כדי להעביר חויה המשלבת שכל ויצר את הקהל שלו. אולי זו הת-ארוחה הטובה בעיר.

ד"א החשבון יצא כ100 שקל לסועד.

אנדי וורהול

אנדי וורהול

מודעות פרסומת