יעל גרמן

יעל גרמן

הצפנתי עד הרצליה לכבוד הביאנלה השניה לאמנות המתקיימת במרכז העיר. את הביאנלה אצרו השנה אנשי "פיקניק": עדי אנגלמן, הילה טוני נבוק ומאיר קורדבני. התערוכה פזורה במוקדים שונים במרכז העיר הרצליה, בעיקר סביב הרחובות בן גוריון וסוקולוב. בעצם מדובר בכמה מיני-תערוכות ועוד כמה עבודות. המיני התערוכות הטובות בעיני היו בסינמטק הרצליה, שם הציגו עמית ברלוביץ, ניר עברון ורועי חפץ עבודות מעניינות שהרגישו מתאימות במיוחד למקום והשתלבו בו (עבודה של תאי שני לא עבדה). התערוכה השניה הטובה בעיני היתה תערוכה שהתת כותרת שלה היא, אולי, מונומנטליות ארעית: התערוכה בבינין ורחבת "שער העיר". יש שם עבודה יפה של שחר יהלום ועוד כמה עבודות פחות טובות, בין היתר מצפה הכוכבים של הלל רומן (שהיה תור כדי להכנס, ולא היה לי כוח לעמוד בתור) אבל סך הכל זה עובד טוב, בעיקר בגלל המבנה המוזר והמונומנטאלי הנטוש שאירח את התערוכה. זהו

שאר החללים פחות חזקים ורוב העבודות לא ממש מעניינות. בביאנלה הזו יש בעיקר אוירה, אוירה של אולטרא סגול. מוזיקת אמביינט, דימויים סינגולריים, אוצרות "זורמת", הטקסט של בינימין על הפסז'ים של פריס מרחף ברקע. הכל נעים כזה, אבל גם קצת מיותר. זה מאד שונה מהביאנלה הקודמת שאצר יהושע סימון, שהיתה Fנקית ומאגניבה. אבל הצלחה אחת כן היתה להם, הביאנלה נראתה כמו המגזין, הרוח העצובית שלו, השפה שלו והאג'נדה של פיקניק נשבו מכל חלקי הביאנלה. לא היו הפתעות, אפילו העבודות החדשות (שהוגדרו במדריך: בכורה עולמית!), ועבודות של אמנים שאני לא מכיר לא הצליחו להעיר אותי מהנמנום שמרכז העיר הרצליה משרה. האמת, אני לא מבין למה קוראים לזה ביאנלה, זה סוג של פסטיבל או ארוע אמנות שכזה. כמו הביאנלה של תל אביב… מה זה השטויות האלה בכלל? מה זה? ביאנלה לשבוע… חגיגה של אמנות ישראלית, מספיק כבר לשחק בכאילו. זה פתאטי!

דקה אחרי שנכנסתי לאוטו בדרכי לתל אביב כבר שכחתי מה ראיתי… חוץ מדבר אחד, דבר אחד לא שכחתי: איך הציבו עבודה של פרדי בתוך עבודת קבע של סאנטיאגו סיירה!

www.picnicmagazine.net

www.herzliya-biennial.com

מודעות פרסומת