save the date partyהייתם מאמינים שחלפו עשר שנים? אני מכיר את גלריה זומר מהרגע שנפתחה, ולמעשה יש לי מהלך היסטורי דומה לגלריה. ההכרות הראשונה שלי עם עולם האמנות גם החל לפני 10 שנים. אני זוכר את ההתרגשות שהיתה סביב הגלריה כשנפתחה והבחירה בהצגת אמנים ישראלית צעירים, שחלב אמם עוד לא יבש משפתיהם. עננת ארומה של חו"ל ליוותה את הגלריה מאז שנפתחה. הרבה תערוכת מעולות הוצגו שם, אני רק יכול לציין את הזכורות לי במיוחד: התערוכה של וילהלם ססנל, את חילופי הגלריות עם לונדון, את שומר צל הפנינה של סספורטס, את תערוכת הרישומים של שי צורים, את סדרת התערוכות "יותר מזה" שאצר יואב שמואלי, את התערוכה של הוגו רונדינונה (הראשונה), התערוכה של דארן אלמונד, למנטי של איציק לבנה, את פואבר יאנג, וכמובן את וולפגנג טילמנס. הגלריה תמיד שמרה על קו עדכני והציגה את הדבר הכי חם וטרנדי באמנות המקומית והבינלאומית. הגלריה לקחה על עצמה לשמש כפורטל המקשר בין הפריפריה הלבנטינית שלנו למוקדי הכוח והאמנות הגדולים בעולם. אם כי תמיד שמרה על ציביון אירופאי משהו. בסוף 2005 עברה גלריה זומר למשכנה הנוכחי, ופג הקסם המיוחד שלה (או שאני הזדקנתי). גלריה זומר הפכה להיות מפעל וויסקי משובח. כמו בלנד של ג'וני ווקר, מעולה, אך אותו בלנד תמיד. מהוקצע, יוקרתי, עדכני, סקסיות של שמלה של ולנטינו. זה מקום לא רע להיות בו, וישנו יושר מאד גדול מצד הגלריה כאשר היא ממצבת את עצמה במקום מסוים ומספקת את הסחורה תמיד, תערוכה אחרי תערוכה.

www.sommercontemporaryart.com

מודעות פרסומת