על טעם וריח

 

Moët et Chandon

 

 

נהנתי מאד לחגוג עם עירית זומר עשור לגלריה שלה. כולם הגיעו לפרגן לגלריה החלוצית, שלא לומר הגלריה היחידה בתל אביב והאיכותית ביותר. טוב, אולי הגזמתי קצת, אולי יש עוד כמה גלריות בTLV, אולי היתה סצנת אמנות לפני עירית זומר. באמת שניתן להתבלבל בקלות אחרי שקוראים את הראיון עם הגברת זומר בטיים אאוט האחרון. קראתי את הראיון, ונזכרתי בתוכנית של גל אוחובסקי בערוץ 24, ובמיוחד כשראיין את עברי לידר. גל אוחובסקי הוא לא יותר מבריון דוחה, מתאכזר ומשופף כל מה שלא מתיישר עם האג'נדה העקומה שלו. עברי לידר זכה כמובן ליחס מיוחד, וחשף גל אוחבסקי צחקקני, רך, מלטף ונעים. ברור לכל הדיוט למה אוחבסקי מתנהג ככה עם לידר, ברור שהם בעלי אינטרס משותף, הערכה הדדית, וחברים טובים. גליה יהב, ראש מדור האמנות בטיים אאוט יצרה לעצמה דימוי של בריונית לא פחות אם לא לא יותר מגל אוחובסקי. היא נוטה להצליף בכל מי שלא פוליטי מספיק, נהנת לחשוף את מנגנוני הכוח ומתנגדת לכל מה שנוטף ממסחריות (כמו צבע טרי למשל). גליה מהללת אנשים כמו הדס קידר (שזכתה לתואר האוצרת החשובה ביותר) בעלי אג'נדה פוליטית מוצהרת (לפעמים כמעט מרקסיסטית). למרות חרצובות לשונה הידועות לשמצה, ערכה גליה ראיון נוטף נקטר ועטוף בצוף עם עירית זומר. אני באמת חושב שמגיע לעירית כל הפרגון שבעולם, ולגלריה שלה נרשמו כמה הישגים מכובדים וחשובים ואני מאמין שמגיע לה בזכות ראיון חגיגי, מפוייס ומפרגן. אבל מגליה יהב לא ציפיתי לכזה פרגון ולכזו ההדרה. אם מפרגנים אז שיבוא מהלב, אצל גליה נראה היה כי זה קצת מאולץ. היא לא יכלה להתאפק ורמזה בשאלה על ריכוז הכוח המניע את סצנת האמנות בידי הגלריות, והצרה על כך שהגלריות נוטלות אחריות אמיתית לעיתים רחוקות בלבד. הרי כולם יודעים שזה מצב אבסורדי שהגלריות הם הכוח המניע את האמנות הישראלית. וממתי תפקידה של גלריה להציג תערוכות של אמנים צעירים מאד ולהציג תערוכת ניסיוניות וחדשניות? גלריות הן מוסדות פרטיים-מסחריים וטוב שכך. תפקידן הוא להציג עבודות ולמכור אותן, וזה הכל. מי שחושב שגלריה מסחרית צריכה לממן תפעול של תערוכה לא מסחרית בעליל הוא פשוט שוטה. זו אינה אחריות של עירית זומר למתוח את הגבולות של האמנות הישראל. אציין שגליה יהב יודעת זאת היטב ועשתה זאת היטב כאשר היתה אמונה על גלריה קו 16, חלל תצוגה לא מסחרי שהציג תערוכות בעלות אופי יותר מאתגר. המצב בו אנו נתונים שחללי מוזיאון תל אביב הפכו להיות חללי תצוגה לעבודות למכירה או לשדרוג ערכם של אוספים פרטיים, ומנגד גלריות נחשבות כסיסים הראשיים של מרכבת האמנות, הינו מצב חולני. איך גליה משתפת פעולה עם זה? איך, דווקא היא נשמעת כל כך חנפנית לעירית זומר (שאגב נבחרה לדמות המשפיעה ביותר בעולם האמנות על ידי מגזין זה)?  אני פשוט לא קונה את הטיפול 10000 שמעניקה גליה לחולחלת של עירית זומר. האם ייתכן שעירית זומר שגזרה קופון רציני בזמן Arttlv וגליה יהב העיתונאית הנשכנית חברות??

בכל מקרה, עכשיו תורי :) מאז שגלריה זומר עברה למשכנה החדש היא זנחה את קו האמנים-ישראלים-צעירים-מצליחנים-מחו"ל שאפיין אותה בעבר, והפכה להיות חלל תצוגה אולטרא קונסרבטיבי המציע אמנות אולטרא אורטודוקסית לקהל אנין והרחבתי על כך בעבר. התערוכה החגיגית הנוכחית היא בעיני התערוכה הטובה ביותר שהוצגה בחלל החדש מאז שנפתח. הממתקים ששמרה זומר במחסן משלל התערוכות שהציגה בעשור החולף נתלו על קירות הגלריה באוצרות אינטיליגנטית ומעשית גם יחד. עבודות מקסימות אחת אחת, בתליה שפעם קראו לה תליה סלונית ועכשיו ניתן לקרוא לה תליה ירידית, מחזירה את זומר לימי הפאר שלה: כשהגלריה היתה ביתית, אינטימית, בעל סגנון ואג'נדה ברורים. עירית זומר ממחישה בתערוכה זו שהקסם הישן שלה עוד לא אבד, שהיא בעלת גלריה רצינית ומבינה באמת את המשמעות של להיות גלריסטית. אני מאד מקווה בשבילה ויותר בשבילנו שתמשיך בדרך זו ותתמקד בגלריה שלה ותנטוש את שגעון הגדולות של Arttlv ואת הרעיון שהגלריות אמורות להוביל את עולם האמנות בראשה. היא לא צריכה לוותר על המקום שלה, זה שראשי המוזיאונים ואוצרי הביאנלות לא עושים את תפקידם כמו שצריך, לא אומר שהיא צריכה ליטול את האחריות. אני בטוח שאם היא היתה עומדת בראש מוזיאון או חלל ציבורי היא היתה עושה עבודה טובה ביותר. אבל מכיון שהיא לא, אז שתתמקד במה שהיא עושה הכי טוב – להציג ולמכור אמנות מסחרית לנובורישים ולתושבות קיסריה העולצות ולתת לנו הזדמנות לראות אמנות מעולה שידינו אינה משגת לקנות. בהרמת כוסית שנערכה על גג המכון הצרפתי הוצגו על הבר בקבוקים גדולים של מותג השמפניה הצרפתי מואה א שנדו, בפועל הוגשה קאוה רגילה לגמרי. זה אולי מייצג יותר מכל את מצב הגלריה – אמנם ישנן שאיפות להיות כמו בעולם הגדול ולהציג יוקרה ומעמד אך דה-פקטו אנחנו בישראל.