You are currently browsing the tag archive for the ‘גלריה זומר’ tag.

 

moet-chandon-3

Moët et Chandon

 

 

נהנתי מאד לחגוג עם עירית זומר עשור לגלריה שלה. כולם הגיעו לפרגן לגלריה החלוצית, שלא לומר הגלריה היחידה בתל אביב והאיכותית ביותר. טוב, אולי הגזמתי קצת, אולי יש עוד כמה גלריות בTLV, אולי היתה סצנת אמנות לפני עירית זומר. באמת שניתן להתבלבל בקלות אחרי שקוראים את הראיון עם הגברת זומר בטיים אאוט האחרון. קראתי את הראיון, ונזכרתי בתוכנית של גל אוחובסקי בערוץ 24, ובמיוחד כשראיין את עברי לידר. גל אוחובסקי הוא לא יותר מבריון דוחה, מתאכזר ומשופף כל מה שלא מתיישר עם האג'נדה העקומה שלו. עברי לידר זכה כמובן ליחס מיוחד, וחשף גל אוחבסקי צחקקני, רך, מלטף ונעים. ברור לכל הדיוט למה אוחבסקי מתנהג ככה עם לידר, ברור שהם בעלי אינטרס משותף, הערכה הדדית, וחברים טובים. גליה יהב, ראש מדור האמנות בטיים אאוט יצרה לעצמה דימוי של בריונית לא פחות אם לא לא יותר מגל אוחובסקי. היא נוטה להצליף בכל מי שלא פוליטי מספיק, נהנת לחשוף את מנגנוני הכוח ומתנגדת לכל מה שנוטף ממסחריות (כמו צבע טרי למשל). גליה מהללת אנשים כמו הדס קידר (שזכתה לתואר האוצרת החשובה ביותר) בעלי אג'נדה פוליטית מוצהרת (לפעמים כמעט מרקסיסטית). למרות חרצובות לשונה הידועות לשמצה, ערכה גליה ראיון נוטף נקטר ועטוף בצוף עם עירית זומר. אני באמת חושב שמגיע לעירית כל הפרגון שבעולם, ולגלריה שלה נרשמו כמה הישגים מכובדים וחשובים ואני מאמין שמגיע לה בזכות ראיון חגיגי, מפוייס ומפרגן. אבל מגליה יהב לא ציפיתי לכזה פרגון ולכזו ההדרה. אם מפרגנים אז שיבוא מהלב, אצל גליה נראה היה כי זה קצת מאולץ. היא לא יכלה להתאפק ורמזה בשאלה על ריכוז הכוח המניע את סצנת האמנות בידי הגלריות, והצרה על כך שהגלריות נוטלות אחריות אמיתית לעיתים רחוקות בלבד. הרי כולם יודעים שזה מצב אבסורדי שהגלריות הם הכוח המניע את האמנות הישראלית. וממתי תפקידה של גלריה להציג תערוכות של אמנים צעירים מאד ולהציג תערוכת ניסיוניות וחדשניות? גלריות הן מוסדות פרטיים-מסחריים וטוב שכך. תפקידן הוא להציג עבודות ולמכור אותן, וזה הכל. מי שחושב שגלריה מסחרית צריכה לממן תפעול של תערוכה לא מסחרית בעליל הוא פשוט שוטה. זו אינה אחריות של עירית זומר למתוח את הגבולות של האמנות הישראל. אציין שגליה יהב יודעת זאת היטב ועשתה זאת היטב כאשר היתה אמונה על גלריה קו 16, חלל תצוגה לא מסחרי שהציג תערוכות בעלות אופי יותר מאתגר. המצב בו אנו נתונים שחללי מוזיאון תל אביב הפכו להיות חללי תצוגה לעבודות למכירה או לשדרוג ערכם של אוספים פרטיים, ומנגד גלריות נחשבות כסיסים הראשיים של מרכבת האמנות, הינו מצב חולני. איך גליה משתפת פעולה עם זה? איך, דווקא היא נשמעת כל כך חנפנית לעירית זומר (שאגב נבחרה לדמות המשפיעה ביותר בעולם האמנות על ידי מגזין זה)?  אני פשוט לא קונה את הטיפול 10000 שמעניקה גליה לחולחלת של עירית זומר. האם ייתכן שעירית זומר שגזרה קופון רציני בזמן Arttlv וגליה יהב העיתונאית הנשכנית חברות??

בכל מקרה, עכשיו תורי :) מאז שגלריה זומר עברה למשכנה החדש היא זנחה את קו האמנים-ישראלים-צעירים-מצליחנים-מחו"ל שאפיין אותה בעבר, והפכה להיות חלל תצוגה אולטרא קונסרבטיבי המציע אמנות אולטרא אורטודוקסית לקהל אנין והרחבתי על כך בעבר. התערוכה החגיגית הנוכחית היא בעיני התערוכה הטובה ביותר שהוצגה בחלל החדש מאז שנפתח. הממתקים ששמרה זומר במחסן משלל התערוכות שהציגה בעשור החולף נתלו על קירות הגלריה באוצרות אינטיליגנטית ומעשית גם יחד. עבודות מקסימות אחת אחת, בתליה שפעם קראו לה תליה סלונית ועכשיו ניתן לקרוא לה תליה ירידית, מחזירה את זומר לימי הפאר שלה: כשהגלריה היתה ביתית, אינטימית, בעל סגנון ואג'נדה ברורים. עירית זומר ממחישה בתערוכה זו שהקסם הישן שלה עוד לא אבד, שהיא בעלת גלריה רצינית ומבינה באמת את המשמעות של להיות גלריסטית. אני מאד מקווה בשבילה ויותר בשבילנו שתמשיך בדרך זו ותתמקד בגלריה שלה ותנטוש את שגעון הגדולות של Arttlv ואת הרעיון שהגלריות אמורות להוביל את עולם האמנות בראשה. היא לא צריכה לוותר על המקום שלה, זה שראשי המוזיאונים ואוצרי הביאנלות לא עושים את תפקידם כמו שצריך, לא אומר שהיא צריכה ליטול את האחריות. אני בטוח שאם היא היתה עומדת בראש מוזיאון או חלל ציבורי היא היתה עושה עבודה טובה ביותר. אבל מכיון שהיא לא, אז שתתמקד במה שהיא עושה הכי טוב – להציג ולמכור אמנות מסחרית לנובורישים ולתושבות קיסריה העולצות ולתת לנו הזדמנות לראות אמנות מעולה שידינו אינה משגת לקנות. בהרמת כוסית שנערכה על גג המכון הצרפתי הוצגו על הבר בקבוקים גדולים של מותג השמפניה הצרפתי מואה א שנדו, בפועל הוגשה קאוה רגילה לגמרי. זה אולי מייצג יותר מכל את מצב הגלריה – אמנם ישנן שאיפות להיות כמו בעולם הגדול ולהציג יוקרה ומעמד אך דה-פקטו אנחנו בישראל.

מודעות פרסומת

save the date partyהייתם מאמינים שחלפו עשר שנים? אני מכיר את גלריה זומר מהרגע שנפתחה, ולמעשה יש לי מהלך היסטורי דומה לגלריה. ההכרות הראשונה שלי עם עולם האמנות גם החל לפני 10 שנים. אני זוכר את ההתרגשות שהיתה סביב הגלריה כשנפתחה והבחירה בהצגת אמנים ישראלית צעירים, שחלב אמם עוד לא יבש משפתיהם. עננת ארומה של חו"ל ליוותה את הגלריה מאז שנפתחה. הרבה תערוכת מעולות הוצגו שם, אני רק יכול לציין את הזכורות לי במיוחד: התערוכה של וילהלם ססנל, את חילופי הגלריות עם לונדון, את שומר צל הפנינה של סספורטס, את תערוכת הרישומים של שי צורים, את סדרת התערוכות "יותר מזה" שאצר יואב שמואלי, את התערוכה של הוגו רונדינונה (הראשונה), התערוכה של דארן אלמונד, למנטי של איציק לבנה, את פואבר יאנג, וכמובן את וולפגנג טילמנס. הגלריה תמיד שמרה על קו עדכני והציגה את הדבר הכי חם וטרנדי באמנות המקומית והבינלאומית. הגלריה לקחה על עצמה לשמש כפורטל המקשר בין הפריפריה הלבנטינית שלנו למוקדי הכוח והאמנות הגדולים בעולם. אם כי תמיד שמרה על ציביון אירופאי משהו. בסוף 2005 עברה גלריה זומר למשכנה הנוכחי, ופג הקסם המיוחד שלה (או שאני הזדקנתי). גלריה זומר הפכה להיות מפעל וויסקי משובח. כמו בלנד של ג'וני ווקר, מעולה, אך אותו בלנד תמיד. מהוקצע, יוקרתי, עדכני, סקסיות של שמלה של ולנטינו. זה מקום לא רע להיות בו, וישנו יושר מאד גדול מצד הגלריה כאשר היא ממצבת את עצמה במקום מסוים ומספקת את הסחורה תמיד, תערוכה אחרי תערוכה.

www.sommercontemporaryart.com

ביצה בגרמניה

ביצה בגרמניה

ישבתי לפני כמעט חצי שנה בהרצאה של יהודית סספורטס בבצלאל-ממשיכים והייתי מבולבל לגמרי. לא הבנתי מה קרה לה, דרך הדיבור שלה על אמנות הייתה ניו-אייג'ית לגמרי. היא דיברה במונחים שלא הצלחתי לקשר לעבודות המאד קונקרטיות שלה שהוצגו על המסך. רק בסוף ההרצאה, בדרך הביתה, נפל לי האסימון: ההרצאה הזו היתה הקונטראפונקט המושלם לעבודות שלה. היא דיברה באותו אופן בו מדברות העבודות שלה. אפשר אפילו לומר שסספורטס נתנה פרפורמנס באותו ערב בבצלאל. היא דיברה על צבעים קוסמיים ועל קרחות יער ועל האופן בו שדות מגנטיים עובדים ומניעים את העולם. העיניין הוא שסספורטס לא דיברה באנלוגיה או מטאפורות, היא היתה רצינית וכנה לגמרי. כאילו היא רואה משהו אחר ממה ששאר בני האדם רואים. היה משהו נבואי-משיחי באופן הדיבור הזה. משהו שלאדם נאור ואינטיליגנט קל מאד לזלזל בו במחי יד. אבל מהכרותי את סספורטס, והידיעה שמדובר באחד האנשים הכי אינטיליגנטים ומוכשרים שפגשתי מעודי, לא נחה נפשי לאחר ההרצאה ומאד רציתי לראות תערוכה שלה על מנת שהדברים שהיא דיברה עליהם ינוחו בשלום עם המציאות אותה אני מכיר – המציאות של אמנות ותערוכות. כך שמאד שמחתי כששמעתי על תערוכתה החדשה בגלריית הבית שלה – זומר.

אני חושב שיהודית סספורטס היא אחת האמניות הישראליות הכי חשובות שפועלות כיום וזאת מפני שהיא נוגעת בנושא מאד הימננטי לנו כישראלים: הקשר בין רוח לחומר. איזה ביטוי ויזואלי-חומרי מביא ליישום בצורה הטובה ביותר את החוויה הרוחנית. סספורטס מעבירה בעבודותיה את החוויה הזו, שהיא עוברת עם עצמה, דרך דימויים מהטבע. דימויים שמלכתחילה מכילים בתוכם את עוצמת הנשגב. גם המעבר שלה לגרמניה שינה משהו מהותי בעבודות שלה ובדרך בה היא עובדת. מבחינתי העבודות של סספורטס קשורות בנארטיב היהודי ובחלק מאד ספציפי שלו – מעמד הר סיני. אני תמיד נזכר בארוע המכונן של העם היהודי כשאני רואה עבודות של סספורטס. המונומנטליות של העבודות שלה, והעובדה שהיא היתה מורה מאד חשובה עבורי תורמים לכך רבות. מעבר לכך: במעמד הר סיני היה חיבור מאד ברור בין רוח לחומר, או יותר נכון לא היה הבדל בינהם. כך גם אצל סספורטס, היא משתמשת בחוויות רוחניות, באמצעים רוחניים ובמושגים מופשטים כחומר, כאילו היו מרקר שניתן להשאיר באמצעותו עקבה על נייר או על מרחב. ולעמוד מול עבודה טובה של סספורטס, בעלת יושר ואתיקה ויזואלית, משול בעיני למיני הר סיני.

ואם להתמקד לרגע בתערוכה המוצגת כרגע בגלריה זומר, יצאתי משם בהרגשה מאד מוזרה שגרמה לי שוב לאי נחת להרבה מאד זמן, ורק היום הבנתי מה הבעיה שהיתה לי בתערוכה הזו. סספורטס לוקחת הרבה יותר ממה שהיא נותנת. אולי זה החלל של זומר שקטן עליה בכמה מידות, ואולי אלו רק שאריות של תערוכות אחרות שלמות יותר שסספורטס הציגה לאחרונה. בכל מקרה, סספורטס לוקחת מהטבע דימויים חזקים, לוקחת מהטכנולוגיה ומהסאונד את מה שיש להם להציע ובעזרתם היא יוצרת אוירה שלא נותנת כמעט דבר לצופה ממנה עצמה. הצופה נוכח בחלל ולא ניתנת לו ההזדמנות להיות נוכח בעבודות. העבודות מאד סגורות ולא מאפשרות נתינה מצדה של סספורטס. הכלים המופשטים שבהם משתמשת סספורטס אינם מועברים הלאה לרמת הצופה.

חדר הרישומים מימין לכניסה לגלריה הוא אולי הרגע המספק ביותר בתערוכה. אין ספק שסספורטס היא רשמת מחוננת שמצליחה להביא נגיעה אותנטית לרישום כמעט קלאסי. יש לרישומים הללו עוצמה שלא קשורה לכל הנאמר לעיל, הם פשוט דוגמא מופתית למפגש של קו על נייר שיוצר מתאר עדין ורגיש של מציאות המערבת קונקרטיות, מדיטטיביות וחושניות. הייתי שמח לרישום של סספורטס אצלי בבית, וכנראה גם רבים אחרים היו שמחים לרישום כזה בביתם. מה שעירית זומר הבינה די מהר שיש הרבה שיכולים ומוכנים לשלם סכומים יפים על רישומים אלה.

לידידי יהושוע סימון, ברור מהטקסט שכתבת על התערוכה של סספורטס שעמדת שמוט לסת מול העבודות שלה. אין זה מוצדק לרוץ ולהתחבא במאורה של אפלטון רק בגלל שאתה לא מבין את העבודות של סספורטס. זה פשוט בלתי מתקבל על הדעת לנסות להקנות לעבודותיה פרשות המתבססת על כלים לוגיים-פילוסופיים. זה לא עובד. תנסה לגשת לעבודות שלה בעזרת האינטואיציה החכמה שלך, אני יודע שאתה יכול.

עבודות של סספורטס ניתן לראות ב:

www.sommercontemporaryart.com

www.eigen-art.com

שרות חדש! הרשמו לקבלת עדכונים ישירות לאימייל שלכם:

נובמבר 2017
א ב ג ד ה ו ש
« פבר    
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930